הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

בדוח "טיפול משפחתי: שימוש בבני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים בחקירות שב"כ", מתואר בפירוט רב מדגם בן שישה מקרים של שימוש פסול בבני משפחה כנגד עצור, הנחקר בחשד לעבירות ביטחוניות. בחלק מהמקרים מדובר ביצירת מצג שווא לנחקר, לפיו יקיריו עצורים ונתונים – כמו הנחקר עצמו – במסכת של עינויים פיזיים קשים. במקרים אחרים מדובר במעצר של ממש של בני המשפחה, שאינם חשודים בעבירה כלשהיא, ואף בעינויים, רק במטרה ללחוץ על יקירם המצוי בחקירה. באחד מהמקרים המתוארים בדוח, נעצרו שני בני זוג והושמו במעצר ממושך, תוך עינויים פיזיים קשים, מבלי לאפשר להם לדעת דבר על גורל בנותיהם הפעוטות, בת שנתיים ובת חצי שנה, אשר אף הן שימשו כקלפי מיקוח בידי השב"כ.

הדוח, אשר נכתב בידי עו"ד אביאל לינדר, מלמד כי העינויים במדינת ישראל – הן הפיזיים והן הנפשיים – נמשכים, גם אחרי פסיקת בג"ץ מ-1999. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מדגיש בדוח, כי גם כאשר מדובר בחשדות חמורים ביותר כנגד האדם הנחקר, אין לאפשר שימוש כזה בבני משפחה על מנת להפעיל עליו לחץ. ניצול בני המשפחה וההתעללות הנפשית בנחקר וביקיריו הינם אסורים ובלתי קבילים בחברה דמוקרטית, המושתתת על כבוד האדם, מה גם שחקירה באמצעים כה קשים ופסולים מטילה בספק את אמיתות ההודאות והמידע שהושגו בה.

עוד יודגש, כי השימוש בבני משפחה למטרות לחץ על נחקרים נמשך על אף, שהוא נפסל גם בידי היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות פנייה של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, נמסר מלשכת היועץ בחודש יולי 2007, כי "...ככלל, במצב דברים בו בן משפחתו של העצור אינו במעצר, ואין עילת מעצר חוקית כנגדו, אין מקום ליצור כלפי
הנחקר מצג לפיו בן המשפחה עצור". למרות זאת נמשכות, לפי עדויות עכשוויות של עצירים, הפרקטיקות הללו, של מעצר בני משפחה וכן של יצירת מצג שווא של מעצר כזה.

לסיכום מביא הדוח שורה של המלצות לחקיקה ולפיקוח על השב"כ, במטרה למנוע את המשך השימוש בשיטת חקירה פסולות ובלתי חוקיות אלה.