"מדינת ישראל נלחמת בטרור קשה הפוקד אותה מהאיזור. האמצעים העומדים לרשותה הם מוגבלים. המדינה קבעה כי אמצעי חיוני מבחינה צבאית הוא זה של פגיעה מונעת במחבלים באיזור הגורמת למותם. הדבר גורם לעתים לפגיעה ולמוות של אזרחים תמימים. השימוש בתקיפה מונעת זו, עם כל חשיבותו הצבאית, חייב להיעשות במסגרת הדין.

סיכול ממוקד היא תמיד, בלתי חוקית, כמו שאין לקבוע מראש כי בכל הנסיבות היא חוקית ומותרת. על פעולה כזו – כדי שתהיה חוקית – לקיים את כללי המשפט, ובכלל זה, את דרישת המידתיות כפי שהוסברה. כל זאת, מתוך תפיסה המעניקה משקל מרכזי לזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה, ובד בבד, הרואה כערך יסודי את העקרון בדבר כבוד האדם.

אשר על כן הוחלט, כי אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, כשם שאין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא מותר על פי המשפט הבינלאומי המנהגי. דיני הסיכול הממוקד קבועים במשפט הבינלאומי המנהגי, וחוקיותה של כל פגיעה אינדיבידואלית צריכה להיקבע לאורם."

זהו הדוח השנתי השני של הקואליציה נגד עינויים (UAT), קואליציה של ארגונים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים אשר נתמכת בידי האיחוד האירופי. הקואליציה הוקמה בשנת 2005 בידי ICS – Italian Consortium Solidarity בשותפות עם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, TRC - the Treatment & Rehabilitation Center for Victims of Torture ומכון מנדלה לזכויות האדם, בכדי להיאבק בשימוש בעינויים וצורות אחרות של התעללות בישראל ובשטחים הכבושים.

מוקד הדוח הנוכחי בחינת יישום ההנחיות של האיחוד האירופי בנושא עינויים וצורות אחרות של ענישה בלתי אנושית או משפילה בשטחים הכבושים.
המטרה העיקרית של המחקר היא לבחון דרכים חדשות עבור האיחוד האירופי והמדינות החברות בו לקידום המניעה וההכחדה של שימוש בעינויים ויחס מבזה באזור.

הדוח נכתב בשפה האנגלית ע"י אנה-לנה סוונסון-מק'רתי.