הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

מאת יואב לף, רכז מעורבות ציבורית בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

ביום שישי ה- 3.10.08 פורסמה ידיעה בולטת בעיתון ידיעות אחרונות, לפיה ישראל פנתה לספרד בבקשה שלא להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראלים, אשר היו מעורבים בפעולת החיסול של בכיר החמאס סלאח שחאדה ברצועת עזה בשנת 2002, פעולה בה נהרגו בנוסף לשחאדה 14 פלסטינים, רבים מהם ילדים. עוד עשרות בני אדם נפצעו. כל זאת כתוצאה מהשלכת פצצה במשקל של טון שלם על בניין בלב שכונת מגורים. עורכי דין ספרדים, בשליחות המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מעזה, דרשו מבית משפט במדריד להוציא צווי מעצר לישראלים שהיו מעורבים בהחלטה על הפעולה, ובהם שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון, מפקד חיל האוויר באותה עת דן חלוץ, וקצינים בכירים נוספים.

שלושה ימים לאחר פרסום זה, הוגש בהולנד ערעור על אי-מעצרו של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, בעת שביקר במדינה. זאת על בסיס מקרה מסוים של חקירה בעינויים קשים בשלהי 1999, בעת שעמד בראשות הארגון. גם הליך זה הוגש לבקשתו של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, ובשמו של הנחקר שעונה, חאלד אל-שאמי.

מקרהו של אל-שאמי טופל בעבר בידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, ותלונה על העינויים הקשים שעבר, המבוססת על תצהיר מפורט מפיו, הוגשה בשנת 2000. עד היום לא נתקבלה תשובה עניינית לפנייה זו. נחקרים רבים עונו במתקני השב"כ בשנים שחלפו מאז, וגם כיום נמנעת פרקליטות המדינה מהגשת כתבי אישום נגד האחראים לביצוע עינויים, בניגוד לחוק הישראלי ובניגוד מפורש לחוק הבינלאומי ולאמנת האו"ם נגד עינויים, שישראל אשררה והתחייבה לקיימה.

ההליכים המשפטיים הבינלאומיים הינם פועל יוצא של הימנעות הרשויות בישראל מחקירת חשדות לעינויים ולפשעי מלחמה ומעשיית צדק בביתה פנימה. בכך חושפת ישראל את חייליה וקציניה, ואת הדרג המדיני הממונה עליהם, לתביעות פליליות במדינות זרות, ואת עצמה לתסבוכות דיפלומטיות.

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל קורא למערכות אכיפת החוק למצות את החקירה, בתוך ישראל, בכל מקרה של חשד לביצוע פשעי מלחמה, גם כאשר חשדות אלה נופלים על הדרגים הבכירים ביותר במערכת הצבאית, בשב"כ או בממשל. הימנעותה מלעשות כך הינה מעשה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי ואף רשלני מן הבחינה המשפטית. ההליכים הבינלאומיים המתרבים והולכים מוכיחים, כי טמינת הראש בחול אינה גורמת לעולם שלא לראות את מעשינו ואת רשלנותנו. נהפוך הוא, ככל שאנו מתעלמים מחשדות לפשעים חמורים, כך מתגברת הביקורת בעולם וכך יתגברו ההליכים המשפטיים, שעלולים לרדוף כל קצין, חוקר או חייל משוחרר, בכל הדרגות, אפילו על סמך חשדות כלליים למעורבותם במעשים פסולים.