הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הגיש ביום שלישי, ה-9 במרץ 2010, עתירה לבג"ץ בבקשה להוצאת צו על תנאי המחייב את היועץ המשפטי לממשלה להפעיל את סמכותו ולהורות למחלקה לחקירות שוטרים לפתוח בחקירה נגד חוקרי שב"כ החשודים בהפעלת עינויים ואלימות אכזרית ובלתי אנושית במהלך חקירה של עציר בטחוני במהלך 2008, בניגוד לחוק העונשין 1977. כמו כן העותרים מבקשים שהצו יורה ליועץ המשפטי להסביר מדוע הוא לא מורה למח"ש על פתיחה בחקירות נגד חוקרי שב"כ בשורה של מקרים אחרים לגביהם הוא קיבל תלונות ועדויות על שימוש בעינויים ו/או ביחס אכזרי ובלתי אנושי כלפי נחקר על ידי חוקרי שב"כ. את העתירה (בג"צ 1910/10 מגרבי נ' היועץ המשפטי לממשלה) הגיש עו"ד נביל דכואר מהוועד הציבורי נגד עינויים.

המקרה הספציפי המפורט בעתירה נוגע לחשדות בדבר מעשים פליליים של חוקרי שב"כ כלפי עציר בטחוני בשם ג'יהאד מגרבי שהוחזק בבית המעצר קישון במהלך שנת 2008. המעשים הפליליים עליהם מבוססת העתירה התרחשו בחודשים אפריל עד אוגוסט 2008 והוגשה לגביהם תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ביולי ובאוגוסט 2008, אך עד ליום הגשת העתירה עדיין לא התקבל מענה מהיועץ המשפטי לממשלה, למרות פניות חוזרות ונשנות של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אשר מייצג את מגרבי. אי הטיפול וחוסר ההתייחסות לתלונה מצד היועץ המשפטי במשך תקופה כה ארוכה פוגע בצורה קשה באפשרות לבצע חקירה מקיפה ומעמיקה של התלונה בעתיד.

ב-26 באפריל 2008 ג'יהאד מגרבי נעצר בחשד למעורבות בלתי ישירה ברצח של שני אזרחים ישראלים. הוא הועבר לבית המעצר קישון, שם נחקר על ידי חוקרי שב"כ, שהכו אותו בכל חלקי גופו, מנעו ממנו שינה, ואיימו עליו כי יעצרו את משפחתו ויהרסו את ביתו. בגין מעשים אלו הגיש מגרבי באמצעות הוועד הציבורי נגד עינויים תלונה ראשונה ליועץ המשפטי. שמונה ימים לאחר שהגיש תלונה נגד חוקריו, הוא הוצא מבית המעצר והובל כשהוא כפות ומכוסה עיניים למתקן סודי במקום לא ידוע, שם חוקריו נתנו לו אוכל ושתייה ואפשרות להתקלח ואף הציעו להזמין בעבורו שתייה חריפה ונערת ליווי, אך הוא סירב. לאחר מכן הוא הושאר לבד בדירה למספר שעות, שבסופן שני גברים שלא הכיר נכנסו ותקפו אותה בצורה ברוטאלית. הם הכו אותו בכל חלקי גופו, בעטו בו, תקפו אותו באגרופים ובמכות בקתות האקדחים על ראשו עד שהתעלף. כתוצאה מכך, מגרבי הועבר באמבולנס לבית חולים לניאדו לקבלת טיפול רפואי. לא ברור אם יש קשר בין התלונה הראשונה שהוגשה ליועץ המשפטי בבקשה לפתוח בחקירה נגד חוקריו לבין תקיפתו החמורה, שבגינה הוגשה בשם מגרבי התלונה הנוספת. למרות שהיו ראיות וממצאים שתמכו בתלונתו של מגרבי, עד היום בחר היועץ המשפטי שלא להורות על חקירת התלונה. זאת, למרות שברור שככל שחולף הזמן, תפחת היכולת לניהול חקירה יעילה וייעלמו סימני התקיפה.

המקרה של מגרבי והעדר התגובה של היועץ המשפטי לממשלה אינו מקרה נדיר אלא מייצג תופעה רחבה בטיפול בתלונות על עינויים ואלימות בחקירות שב"כ. בדומה לתלונה של מגרבי, קיימות 21 תלונות נוספות בדבר שימוש בעינויים או התעללות בנחקרים על ידי חוקרי שב"כ שהוגשו על ידי הוועד נגד עינויים ליועץ המשפטי מאז שנת 2004 ואשר לגביהן לא התקבל עד היום מענה כלשהוא. בעבור עשרות רבות תלונות אחרות שהגיש הוועד התקבלו תשובות שונות אך לא נפתחה ולו חקירה אחת. יתרה מזאת, דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מצא כי מאז 2001, הוגשו כ-600 תלונות נגד חוקרי שב"כ בחשד שעינו נחקרים, אך כולן נגנזו מבלי שנפתחה בהם חקירה פלילית. עוד מצא הדו"ח כי כל התלונות מועברות למבקר תלונות נחקרים בשירות הביטחון – שהוא עובד של השב"כ – ואשר על פי המלצותיו נגנזות התלונות.