הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

1.          עניינה של העתירה הוא שימוש בעינויים ו/או במסכת התנכלויות והתעללות קשה ו/או ביחס אכזרי ו/או בלתי אנושי שבוצעו  בידי חוקרי שב"כ כלפי העותרים 1-12, בתקופת מעצרם וחקירתם.      

  2.   העותרים 1-12 נעצרו ונחקרו על ידי השב"כ בבתי מעצר שונים. מעבר לאלימות הקשה, פיזית ו/או נפשית, האיומים וההשפלה שעברו העותרים בחקירתם ותנאי כליאתם תת-האנושיים, השתמשו חוקרי השב"כ המעורבים בחקירת העותרים בשיטות חקירה שנפסלו זה מכבר, כגון איזוק מכאיב לפרקי זמן ממושכים, החזקתם בתנוחות מכאיבות ואיום לעשות שימוש פסול בבני משפחה.    

 3.        מטרתה של עתירה זו הינה, איפוא, להוביל לשינוי מדיניותו של  המשיב, כך שיחדל מהפנית תלונות לבדיקה מקדמית בידי המבת"ן ותחת זאת להפעיל את סמכותו ולהורות, לאלתר, על פתיחת חקירה פלילית בידי מח"ש או המשטרה כל אימת שמגיעה לפתחו תלונה שמעלה חשד לשימוש בעינויים ו/או התעללות בידי חוקרי שב"כ המעורבים בתקיפת העותרים 1-12 ו/או עינוים.

את העתירה (בג"צ 9061/11 ע.ח נ' היועץ המשפטי לממשלה) הגיש עו"ד נביל דכואר מהוועד הציבורי נגד עינויים.