במהלך השנתיים מאז פסיקת בג"צ, התגלתה כקונספציה שגוייה התפיסה כאילו רק שימוש שיטתי בעינויים יאפשר לשב"כ להגן על בטחון המדינה. שורשיה של קונספציה זו נעוצים בשנים בהם מערכת הבטחון הילכה אימים על בתי-המשפט, בדרך כלל באמצעות דו"חות חסויים שנשמעו בדלתיים סגורות. עינויים, הריסות בתים, גירושים, מעצרים בלא משפט והפקעות; בתי-המשפט ביטלו את עצמם בפני מערכת הבטחון, ורמסו בדרך לא מעט עקרונות של חוק, מוסר וצדק. רק מאבק של שנים של ארגוני זכויות אדם הוביל לפסיקת בג"צ שקבע איסור השימוש בעינויים בחקירה ואשר מוכיחה את עצמה מוסרית וביטחונית.
בנוסף ניתן ללמוד מהישגיהם של ארגונים מקבילים המופקדים על הבטחון במדינות מערביות אחרות, המוכיחים כי פיתוח אמצעי חקירה מתוחכמים וגיוס כוח-אדם איכותי לשירותי הבטחון, הם בעלי השפעה מכרעת להגנה מפני טרור.
מדינת ישראל יכולה ללמוד מאנגליה, שהיא מדינה דמוקרטית, בה הפסיקו את העינויים באמצע התקפות הטרור הגדולות, כאשר היו 300 קורבנות בנפש בחודש.

למעלה