This group of psychologists seeks to enhance the quality of human existence and protect the integrity of their science.  PsySR’s “End Torture Action Committee” resists the acceptance of the worldwide use of torture.

פסיקת בג"ץ התקדימית מספטמבר 1999, שאסרה על השימוש בכמה שיטות עינויים, הותירה פרצות מהותיות המאפשרות המשך קיומם של עינויים והתעללויות בחקירות השב"כ. הפרצה המרכזית היא "הגנת הצורך", הפוטרת מאחריות פלילית, בתנאים מסוימים, חוקר אשר השתמש בשיטות חקירה אסורות, לרבות התעללות פיסית בעצור. בעקבות ההכרה בהגנת הצורך, כאשר נחקר מתלונן על עינויים שעבר, היועץ המשפטי לממשלה מורה על בדיקה מקדימה של התלונה, כדי לברר אם התקיימה באותו מקרה "הגנת הצורך" אשר פוטרת את החוקר מאחריות. עד כה מנעה בדיקה מקדימה זו חקירה יסודית ובלתי תלויה של כל תלונות הנחקרים שהגיש הוועד.

בהסתמך על תצהירים רבים של פלסטינים שנחקרו מאז הפסיקה עולה, כי ההכשר שנתן בית המשפט לחוקרי השב"כ להפעיל במקרים מסוימים שיקול דעת עצמאי, אפשרה להם לנקוט צורות חקירה אלימות.

השב"כ והעומדים בראשו לא הצליחו להשתחרר מהתפיסה שלפיה הדרך היעילה ביותר לחלץ הודאות או מידע היא גרימת סבל נפשי ופיזי, התשה והשפלה. כתוצאה מכך, ההגנה שביקש בג"ץ להעניק לזכויותיהם הבסיסיות של נחקרים פלסטינים לא הוכיחה עצמה כיעילה.

דוחות הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שפורסמו בשנים שלאחר פסיקת בג"ץ, העלו את הממצאים הבאים:
1. פלסטינים רבים הנחקרים בידי השב"כ נחשפים לעינויים ולהתעללות.
2. ההתעללות בעצירים פלסטינים מתחילה בשלילת זכותם למגע עם העולם החיצון, בעיקר עם עורכי-דינם ועם בני משפחותיהם, לעתים לתקופות ממושכות.
3. העינויים וההתעללות כוללים:
– שיטות שגרתיות כגון מניעת שינה, כבילה לכיסא בתנוחות מכאיבות, מכות, סטירות ובעיטות, איומים, קללות והשפלות.
– שיטות מיוחדות כגון כפיפת הגוף בתנוחות מכאיבות, כבילה ממושכת באזיקים מאחורי הגוף, הידוק מכוון של האזיקים, דריכה על האזיקים, הפעלת לחץ על אברים שונים, אילוץ הנחקר לכרוע בתנוחת "צפרדע" ("קמבז"), חניקה, טלטולים, שיטות אחרות של אלימות והשפלה (תלישת שיער, יריקות ועוד).
– עינויים וההתעללויות בצינוק: מניעת שינה, חשיפה לחום ולקור קיצוניים, חשיפה מתמדת לאור מלאכותי, החזקה בתנאי כליאה תת-אנושיים בניגוד לסטנדרטים הבסיסיים שקבע האו"ם (תאי כליאה עם מקקים ועכברים, תנאים סניטריים ירודים, קרבה בין האוכל ובור הצרכים, מים קרים בלבד, מניעה של החלפת בגדים, תאורה מלאכותית חלשה במהלך כל שעות היממה וכיוצא באלה).
– עינויים ונזקים נפשיים מסוגים שונים כגון איומים ויצירת מצגי שווא, לעתים תוך שימוש בבני משפחה.

בעייתיות חמורה נוגעת לאופן הטיפול בתלונות של נחקרים בגין עינויים. תלונות אלה, שרבות מהן מוגשות על ידי הוועד, נמסרות לבדיקה של איש שב"כ הפועל בשירות משרד המשפטים (המבת"ן: הממונה על בדיקת תלונות נחקרים). איש השב"כ הוא שאמור לתחקר הן את עמיתיו החוקרים והן את העציר. ניגוד האינטרסים במצב זה הוא מובהק, ואכן אף חוקר שב"כ לא הועמד לדין פלילי בשנים האחרונות בעקבות תלונה שהוגשה ועברה דרך המבת"ן. נתון זה זועק לעין בהתחשב בנזקים הרבים, פיזיים ונפשיים, של נחקרי שב"כ ובמספר הגדול של התלונות המוגשות.

בעייתיות אחרת נוגעת לאופן פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהעניק הכשרים של "הגנת הצורך" לכל מקרה ומקרה של עינוי ובכך למעשה רוקן את פסיקת בג"ץ מתוכנה. התמיכה בדיעבד מצד היועץ המשפטי לממשלה מאפשרת למערכת העינויים של השב"כ להתנהל באין מפריע. פסיקת בג"ץ מ-1999, שאמורה הייתה לשים קץ לעינויים והתעללות ולהגבילם למקרים יוצאי-דופן של "פצצה מתקתקת", הולכת ונשחקת, ו"הגנת הצורך" נהפכה למראית-עין בלבד. מתחקירים שערך הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עולה בבירור כי הנוהל השגרתי כיום של "פצצה מתקתקת" אינו שיקול דעת מיידי של חוקר יחיד "נוכח התרחשות בלתי צפויה", כקביעת בג"ץ, אלא הליך מסודר שבו חוקרים פונים לממונים עליהם, ומקבלים מראש אישור לנקוט אלימות בשיטות שונות, חלקן קבוצתיות, כלומר: תוך שיתוף של כמה חוקרים.

אכן, על אף התקדים ההיסטורי שקבע בג"ץ בפסיקתו מ-1999, הוא נכשל בכך שלא אסר על עינויים והתעללויות באופן מוחלט, אלא השאיר לחוקרי השב"כ שיקול דעת אם לנקוט עינויים, ולו גם במקרים קיצוניים. כיום, בשל מדיניות העינויים של השב"כ, נהפכו בג"ץ, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה משומרי החוק ומגיניו לשומרי-הסף של חדרי החקירות של השב"כ.

דוחות שהוציא הוועד בשנים האחרונות מצביעים על המשך העינויים וההתעללויות בחקירות בישראל. אלה מתרחשים בחדרי החקירות של השב"כ, כמו גם במשטרה ובצה"ל.

דוח "טיפול משפחתי", שפרסם הוועד באביב 2008 חשף דרך נוספת של התעללות בלתי חוקית שכמעט ולא הייתה מוכרת. הכוונה לשימוש שעושה השב"כ בבני משפחה של נחקרים כדי להפעיל עליהם לחץ להודות במעשים המיוחסים להם. מדובר בעינוי נפשי של ממש, לעתים חמור יותר מהעינויים הפיזיים המופעלים על רוב הנחקרים. הכוונה, בין השאר, לאיומים על שלומם של בני משפחה או מצג שווא של מעצר או התעללות בהם. לא פעם השימוש בבני המשפחה הוא הטעיה וניצול של אותם קרובים, שכלל אינם נחשדים בעבירה על החוק. הדוח נדון ביום פרסומו (ה-13.4.08) בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. בדיון זה הודו נציגי השב"כ כי לפחות במקרה אחד (זה של מחמוד סוויטי) נעשה שימוש פסול בבני המשפחה, והתבקשו על ידי יו"ר הוועדה לספק הסברים באשר ליתר המקרים שפורטו בדוח. עתירה לבג"ץ שהוגשה בנושא תלויה ועומדת בבית המשפט.

דוח "בלתי חוקי בעליל", שפורסם בחודש יוני 2008, חשף תופעה נרחבת של התעללות חיילי צה"ל בעצירים פלסטינים, לאחר שאלה כבר נעצרו ונכבלו ואינם יכולים עוד להוות סכנה לחיילים. מתברר כי אין בצה"ל נהלים להסדרת הטיפול בעצורים לאחר מעצרם ועד להעברתם לרשויות הכליאה והחקירה, וכל חייל בשטח פועל כשרירות לבו. תופעה פסולה זו מתקיימת בחסותה של מערכת אכיפה רופסת הממעטת בחקירות ובהגשת כתבי אישום, וכן בחסות ההתעלמות הכמעט-מוחלטת של הרשויות מן התופעה, ובכלל זה מרבית הדרגים בצה"ל, משרד הביטחון והשר העומד בראשו, הכנסת ומבקר המדינה. בדוח פורטו המלצות שונות שמימושן יוכל לסייע במיגור התופעה.

Until the 1999 High Court of Justice ruling of 1999, the Israeli security forces tortured thousands of Palestinian detainees each year. According to PCATI's estimates, almost all interrogees during this period of time were the victims of at least one form of torture during their interrogation.

The GSS interrogation process was not regulated in law but was conducted according to the recommendations of the Landau Commission. Only a part of the Landau Commission report has been published, the section detailing interrogation methods remains classified.

Methods of interrogation and torture used by the GSS included:

• Binding in painful position for hours over consecutive days while covering the head of the interrogee with a wet, foul-smelling sack.
• Beating.
• Shaking (shaking the body and head of the detainee back and forth by a GSS agent who grabs the interrogee by the shoulders or shirt).
• Sleep prevention and withholding of food.
• Exposure to cold or heat.
• Binding to a small, slanted chair.
• Verbal abuse, cursing and psychological humiliation.
• Exposure to loud music.
• Threats against the detainee or his family.
• Prevention of basic hygienic conditions and changes of clothes.
• Isolation from the outside world (including from attorneys and family members) at times for months.

All of the above resulted in psychological and physical harm to detainees which at times was irreversible, and in several cases led to death.

In September 1999, the High Court of Justice accepted a significant number of the arguments raised in the petitions filed by PCATI and other human rights organizations. The Court's decision prohibited the use of a number of methods of interrogation and torture and ruled that the GSS has no authority to use violent means of interrogation and that the interrogation authority of the GSS is identical to that of the police.